הרדמה

לקראת הניתוח ועוד לפני תחילת ההרדמה המרדים ייתן לילד לשתות סירופ טשטוש וירגיע אותו ויקל על שלב הכניסה להרדמה – אם הילד יגיע מהמחלקה כשהוא מחובר לעירוי, לא יהיה צורך בסירופ, והמרדים יוסיף את חומר הטשטוש לעירוי.

אחר כך נכנסים לחדר הניתוח כאשר אחד ההורים ילווה את הילד עד שיירדם כליל. עם תחילת התהליך הרופא יבחר את שיטת ההרדמה המתאימה ביותר, בדרך כלל הוא יניח על פניו של הילד מסיכה מיוחדת והילד יירדם. הרופא יישאר לצד ילדכם במשך כל זמן הניתוח, יבטיח שהוא מורדם כראוי וישגיח על כל המכשירים כדי לוודא שכל מערכות הגוף פועלות כסדרן.

כל הורה שילדו עומד לפני ניתוח חושש מפני הנזק שעלולה ההרדמה לגרום לו. כיום ההרדמה הרבה יותר בטוחה מבעבר, אך יחד עם זאת לכל הרדמה יש תופעות לוואי וסיכונים (זכרו כי במקרים רבים קשה להפריד בין סיכוני ההרדמה לסיכונים של הניתוח עצמו). הסיכונים עשויים להשתנות מילד לילד בשל סוג הניתוח, סוג ההרדמה, מחלות רקע וההכנות לניתוח.

הרופא המרדים או האחות יבדקו את הילד וישאלו שאלות החשובות לבטיחות ההליך כמו: שם מלא, שם הפעולה, האזור בו אמור להתבצע הניתוח או הפעולה – עם דגש על הצד במקרים בהם ישנם איברים זוגיים (לדוגמה: גפיים).

מה ההבדל בין הרדמה מקומית לאזורית? אילו סוגי הרדמות אזוריות ישנן בשימוש עיקרי

סדציה (טשטוש) היא הצורה הקלה ביותר של הרדמה שקיימת בעולם הרפואה. היא מיועדת בדרך כלל לביצוע של פעולות קטנות, כמו למשל בדיקת גסטרוסקופיה, שעלולות לגרום אי נוחות למטופל.

במהלך פעולת הטשטוש הילד או הילדה המטופלים עדיין מסוגלים להגיב לגירוי בניגו להרדמה כללית , אם כי רמת ההכרה שלהם יורדת. סדציה מבוצעת באמצעות שימוש במינון נמוך של תרופות הרדמה.

הרדמה כללית, הנקראת גם הרדמה מלאה, היא תהליך בו רופא מרדים מביא את המטופל או המטופלת למצב של חוסר הכרה מבוקר ונשלט כדי לאפשר ביצוע של פעולה כירורגית באמצעות שאיפה של גז נדיף ממסכה או בעזרת תרופות נרקוטיות שמחדירים למערכת הדם באמצעות עירוי.

המטרה בהרדמה מלאה היא להביא למצב של אובדן או ערפול הכרה (תוך שמירה קפדנית על התפקוד התקין של מערכות הגוף) כדי לאפשר את ביצוע הניתוח באופן שלא יגרום לילדכם כאב או סבל.

יש לציין עוד כי הילדים לא יזכרו דבר לאחר ההרדמה.