ניתוח הוא מצב יוצא דופן ולכן הוא יכול לעורר חששות אצלנו ההורים ובוודאי אצל הילדים. לכן אנחנו ממליצים לספר לילדים על הניתוח הצפוי באמצעות “סיפור קצר” הכולל הסבר על: מה יקרה לפני הניתוח, במהלכו ולאחריו.
בסיפור הזה נתייחס לדברים הקונקרטיים (המוחשיים) שהילד או הילדה ירגישו, יראו וישמעו וניתן מקום לתחושות והרגשות שיעלו.
לילדים עד גיל 4 אנחנו ממליצים להתחיל בהכנה ולספר על הניתוח רק יום או יומיים לפני הניתוח, אחרת יווצר עומס רגשי גדול מדי שרוב הילדים אינם יכולים להתמודד איתו, כשתפיסת הזמן שלהם עדיין לא מבוססת. עם ילדים גדולים יותר, אפשר להתחיל בהכנה כבר כשבוע מראש ואף יותר.
מוכנים?
בחרו לכם מקום רגוע, בלי מסכים, אחים או כל דבר שיצור הסחה וקראו לילדכם את עיקרי הטקסט הבא.
נציין כי הטקסט כתוב בלשון זכר. לטקסט בלשון נקבה גללו למטה.
מחר אנחנו נוסעים למקום מצוין שקוראים לו שניידר, ובו נמצאים הרופאים שהולכים לעזור לנו לעשות איזשהו תיקון קטן בבטן שלך.
לפני שנגיע לשניידר הרופאים ביקשו שלא תאכל שום דבר במשך כמה שעות, אתה צריך להתאמץ, אפילו אם יהיה לך קצת קשה. בזמן הזה נוכל לשחק במשחק שאתה אוהב או לראות קצת טלוויזיה, וממש לזמן קצר אסור יהיה לך אפילו לשתות מים.
(כאן כדאי להזכיר מהן אפשרויות הבחירה שלו לאכול לפני הצום, עם דגש על דברים שהוא אוהב), למשל:
אבל בערב לפני שתלך לישון, נעשה ארוחה טעימה ותוכל להחליט אם אתה רוצה לאכול את השניצל והצ'יפס שאתה ממש אוהב או אולי לחמנייה עם ממרח שוקולד – מה שתרצה.
בבוקר אחרי שנקום ניסע ביחד באוטו לשניידר, זה בניין גדול. כשנגיע לשם נעלה לקומה 4, ושם נפגוש אחות נחמדה שתיתן לך צמיד עם השם שלך, תקבל פיג'מה מיוחדת של ילדים, ונפגוש את הרופא שיעשה לך את התיקון בבטן.
יש שם גם עוד רופא אחר, שקוראים לו "רופא מרדים", יש לו מסכה מיוחדת לילדים ששמים אותה על האף והפה (כמו של אינהלציה) והיא עוזרת לנו לישון בזמן שהרופא עושה את התיקון. כל הזמן שנהיה בשניידר אימא או אבא יהיו לידך, גם כשתירדם עם המסכה וגם כשתתעורר – אנחנו עדיין נהיה שם.
כשתתעורר אתה תראה שיש לך תחבושת שמכסה את המקום שבו עשו לך את התיקון, אסור לגעת בה. אתה תראה שיש לך ביד גם צינורית מאוד חשובה שעוזרת לגוף שלך לשתות. יכול להיות שזה יהיה לך לא נעים, אבל גם בה אסור לך לגעת. מותר להגיד לאמא ולאבא או לאחות ואנחנו נעזור לך.
לאחר ההרדמה, חלק מהילדים מתעוררים מטושטשים מעט, זה טבעי והם כנראה לא יזכרו מזה כלום, במצב כזה הילד צריך אתכם נוכחים, אוהבים ואולי מחבקים, את ההסברים כדאי לדחות עד שהילד יתעורר לגמרי מההרדמה.
אחרי שסיימתם לספר לילדכם על הניתוח חשוב לשאול אותו אם יש לו שאלות או מחשבות על מה שסיפרתם לו עכשיו. חלק מהילדים יסתפקו בכך ולחלק מהילדים יכולות לעלות שאלות – זה טבעי. התגובות של הילדים יכולות לנוע מ”מותר לי להביא את הדובי שלי” ועד אמירות של “אני פוחד”. במקרה כזה חשוב לתת מקום לכל התחושות, ולהגיד: “גם מבוגרים לפעמים קצת חוששים זה בסדר, אבל אנחנו פה איתך, ומה אתה חושב שיוכל לעזור לך להתגבר?”
מה להגיד לילד אחרי הניתוח:
ילדים שמשתחררים הביתה ביום הניתוח (במסגרת אשפוז יום):
איזה יופי אתה מתמודד, אנחנו כל כך גאים בך, אתה ממש אלוף. אנחנו נשארים פה עוד קצת בשביל לנוח ואז כשהרופאים יגידו לנו ניסע ביחד הביתה.
ילדים שעולים למחלקה הכירורגית להמשך אשפוז ולהשגחה:
איזה יופי אתה מתמודד, אנחנו כל כך גאים בך, אתה ממש אלוף. אנחנו נשארים פה לישון היום, כי לרופאים פה מאוד חשוב שאתה תנוח טוב והם יוכלו להשגיח עליך פה בבניין בקומה 5. מחר הם יבואו לבקר אותך ואותנו, להסתכל על התיקון בבטן ואז אולי נוכל לחזור הביתה ביחד.
מחר אנחנו נוסעים למקום מצוין שקוראים לו שניידר, ובו נמצאים הרופאים שהולכים לעזור לנו לעשות איזשהו תיקון קטן בבטן שלך.
לפני שנגיע לשניידר הרופאים ביקשו שלא תאכלי שום דבר במשך כמה שעות, את צריכה להתאמץ, אפילו אם יהיה לך קצת קשה. בזמן הזה נוכל לשחק במשחק שאת אוהבת או לראות קצת טלוויזיה, וממש לזמן קצר אסור יהיה לך אפילו לשתות מים.
כדאי להזכיר מהן אפשרויות הבחירה שלה לאכול לפני הצום, עם דגש על דברים שהיא אוהבת), למשל:
אבל בערב לפני שתלכי לישון נעשה ארוחה טעימה ותוכלי להחליט אם את רוצה לאכול את השניצל והצ'יפס שאת ממש אוהבת או אולי לחמנייה עם ממרח שוקולד – מה שתרצי.
יש שם גם עוד רופא, אחר, שקוראים לו "רופא מרדים". יש לו מסכה מיוחדת לילדים ששמים אותה על האף והפה (כמו של אינהלציה) והיא עוזרת לנו לישון בזמן שהרופא עושה את התיקון. כל הזמן שנהיה בשניידר אמא או אבא יהיו לידך, גם כשתירדמי עם המסכה וגם כשתתעוררי – אנחנו עדיין נהיה שם.
כשתתעוררי את תראי שיש לך תחבושת שמכסה את המקום שבו עשו לך את התיקון, אסור לגעת בה. את תראי גם שיש לך ביד גם צינורית מאוד חשובה שעוזרת לגוף שלך לשתות. יכול להיות שזה יהיה לך לא נעים, אבל גם בה אסור לך לגעת. מותר להגיד לאמא ולאבא או לאחות ואנחנו נעזור לך.
(לאחר ההרדמה, חלק מהילדים מתעוררים מטושטשים מעט, זה טבעי והם כנראה לא יזכרו מזה כלום, במצב כזה הילדה צריכה אתכם נוכחים, אוהבים ואולי מחבקים, את ההסברים כדאי לדחות עד שהילדה תתעורר לגמרי מההרדמה).
אחרי שסיימתם לספר לבתכם על הניתוח חשוב לשאול אותה אם יש לה שאלות או מחשבות על מה שסיפרתם לה עכשיו. חלק מהילדים יסתפקו בכך ולחלק מהילדים יכולות לעלות שאלות – זה טבעי. התגובות של הילדים יכולות לנוע מ”מותר לי להביא את הדובי שלי” ועד אמירות של “אני פוחדת”. במקרה כזה חשוב לתת מקום לכל התחושות, ולהגיד: “גם מבוגרים לפעמים קצת חוששים זה בסדר, אבל אנחנו פה איתך, ומה את חושבת שיוכל לעזור לך להתגבר?”
מה להגיד לילדה אחרי הניתוח:
ילדים שמשתחררים הביתה ביום הניתוח (במסגרת אשפוז יום):
איזה יופי את מתמודדת, אנחנו כל כך גאים בך, את ממש אלופה. אנחנו נשארים פה עוד קצת בשביל לנוח ואז כשהרופאים יגידו לנו ניסע ביחד הביתה.
ילדים שעולים למחלקה הכירורגית להמשך אשפוז ולהשגחה:
איזה יופי את מתמודדת, אנחנו כל כך גאים בך, את ממש אלופה. אנחנו נשארים פה לישון היום, כי לרופאים פה מאוד חשוב שאת תנוחי טוב והם יוכלו להשגיח עליך פה בבניין בקומה 5. מחר הם יבואו לבקר אותך ואותנו, להסתכל על התיקון בבטן ואז אולי נוכל לחזור הביתה ביחד.