הרדמה מקומית היא הרדמה שבה מרדימים אזור ספציפי מאוד בגוף, לטובת הליך נקודתי. תחת הרדמה מקומית הילד או הילדה ערים לחלוטין, ורק אזור מסוים מאוד בגוף נותר חסר תחושה כדי לאפשר את ההליך הרפואי בלי להרגיש כאב, אך הם עלולים לחוש אי-נעימות או אפילו לחץ קל במקום המטופל.
הרדמה אזורית היא גרסה חזקה ומקיפה יותר של ההרדמה המקומית, אך בהרדמה אזורית הילד המטופל נשאר בהכרה מלאה – בניגוד להרדמה כללית, שבה כל הגוף רדום והמטופל לא מודע לסביבתו. כמו שמה, הרדמה אזורית היא הרדמה שמשפיעה על אזור שלם בגוף וגורמת לו לאבד תחושה. תחת הרדמה כזו ניתן לבצע ניתוחים גדולים למדי (אצל אימהות מבצעים ניתוח קיסרי בהרדמה אזורית).
הרופא המרדים מחדיר חומר מרדים אל נקודה הסמוכה למקום המוצא של עצב גדול ומרכזי האחראי על התחושה באזור גדול בגוף. החומר ינטרל באופן זמני את פעילות העצב והוא יפסיק להעביר למוח אותות על תחושות כאב באזור השלם עליו הוא אחראי.
ישנם שלושה סוגים עיקריים של הרדמות אזוריות:
- הרדמה אפידורלית: המרדים מזריק חומר הרדמה לחלל האפידורלי שנמצא בגב האנושי, סמוך לחוט השדרה. החומר גורם לאובדן תחושה באזור הזה – מהמפשעה ומטה, ולכן הוא פופולרי בלידות. נציין כי האפידורל הוא לא החומר המרדים, אלא שמו של החלל הסמוך לחוט השדרה שבו מצבעים את ההרדמה האזורית.
- הרדמה ספינאלית: הרדמה אזורית חזקה יותר הפועלת על עמוד השדרה עצמו. הרדמה כזו מביאה להירדמות של פלג הגוף התחתון, אך כוללת גם את שרירי הבטן ונחשבת משמעותית יותר.
- שיתוק עצב: לא פעם נעשות הרדמות אזוריות אשר “משתקות” באופן זמני עצב ספציפי אך מרכזי המשפיע על אזור גדול מאוד.